אתה תרעה את עמי, דוד רוען של ישראל ומי הוא רועה של דוד הקב״ה שנאמר ה׳ רועי לא אחסר. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה, ומי מברך את אברהם הקב״ה שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל שנאמר מה תנסון את ה׳, ומי הוא נסו של הקב״ה שנאמר ויקרא שמו ה׳ נסי. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורו של ירושלים הקב״ה שנאמר והיה לך ה׳ לאור עולם. וימשחו (אותו) לה׳ לנגיד ולצדוק לכהן, מקיש נגיד לצדוק מה צדוק מחצה לעם ומחצה לו דכתיב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו אף נגיד מחצה לו ומחצה לעם.
ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה וגו׳ – עד ויתחזק שלמה בן דוד על מלכות (לקמן ב׳ א) ראינו להציע בכאן שאין כונתנו לשוב לבאר בזה הספר מה שכבר בארנוהו בספר שמואל ומלכים ולא לשוב ולמנות תועלותיהם אך מה שנתחדש בזה הספר לבד או שנשתנה בו הלשון או הענין נבאר ונסיר הספק אם תראה בו סתירה לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים.
ויקבצו – במקצת דפוסים ישנים ויקבצו בשני שוואין וטעות הוא.
חברונה – אחר שמלך בחברון על יהודה.
עצמך ובשרך – כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו.
עצמך ובשרך אנחנו – לפי שיש שלשה שותפים והעצם בא מן האב והבשר מן האם, לכן לבן שהיה קרוב ליעקב מצד האב ומצד האם אמר ליעקב אך עצמי ובשרי אתה, והנה דואג אמר על דוד עד שאתה שואל אם הגון למלכות שאל אם ראוי לבא בקהל משום דקאתי מרות המואביה, לכן כשבאו ישראל להמליך את דוד הקדימו לאמר עצמך ובשרך אנחנו היינו ששניהם ישראלים גמורים.
ויקבצו – עזרא דלג כל ספור המעשה מהמלכת איש בושת, ושמלך דוד באותם שנים על יהודה לבדו, כי הוא בא רק להגדיל מעלת דוד, ועקר ספורו מן המלוכה הכוללת שאז נתקיימו דברי שמואל. ומ״ש ויקבצו כל ישראל, שתחלה באו ישראל בעצמם וכמו שספר בסימן י״ב (מפסוק כ״ג ואילך) ואחר זה באו הזקנים שהם הסנהדרין למשחו, שהמלכת המלך צריך ע״פ זקני העדה, ואמר שהיה גם כן ע״פ נביא כדבר ה׳ ביד שמואל – ומ״ש לו הנה עצמך ובשרך אנחנו וכו׳ התבאר בפי׳ (שמואל ב ה, א-ג).
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
In times past, even when Saul was king, it was you that led out and brought in Israel; and Hashem your God said to you, 'You shall feed My people Israel, and you shall be prince over My people Israel.'"
אתה תרעה את עמי – על זה אמר דוד י״י רועי לא אחסר (תהלים כ״ג:א׳) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא י״י רועי לא אחסר (תהלים כ״ג:א׳) וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל: אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל (שמואל ב כ״א:י״ז) אמר להם דוד כי אתה נרי י״י וי״י יגיה חשכי (שמואל ב כ״ב:כ״ט).
You shall shepherd My people Concerning this, David said, (Ps. 23:1): "The Lord is my Shepherd, I shall not want." "You say to me: You shall shepherd. How can I shepherd? The matter does not depend on me, but the Lord is my Shepherd, I shall not want, and I, too, shall not be wanting to you." A similar instance is found in Samuel (II 21:17): "Then the men of David swore to him, saying, 'You shall no longer go out with us in battle, so that you extinguish not the lamp of Israel.'" David replied (ibid. 22:29): "For You are my lamp, O Lord; and the Lord does light my darkness."
שלשום – יום השלישי מהיום.
אתה המוציא – כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז.
את ישראל – א״כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה.
So all the elders of Israel came to the king, to Hebron; and David made a covenant with them in Hebron before Hashem; and they anointed David king over Israel, according to the word of Hashem by the hand of Samuel.
ויכרות להם דוד ברית – כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב ויכרות יהוידע את הברית בין י״י ובין המלך ובין העם להיות לעם לי״י (מלכים ב י״א:י״ז) – פתרון להיות לי״י עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם.
לפני י״י – והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני י״י כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני י״י במצפה (שופטים י״א:י״א), ודוגמא ומעלה מעל בי״י וכיחש בעמיתו (ויקרא ה׳:כ״א), כדמפרש בתורת כהנים.
and David made with them a covenant Like the covenant that Jehoiada made, as it is written (II Kings 11:17): "And Jehoiada enacted the covenant between the Lord and between the king and between the people, to be the people of the Lord." The meaning is [that they agreed] to be servants of the Lord, and also "between the king and between the people," to be his servants according to the king's judgment, and also that the king should do according to the law for his servants; to wage their wars.
before the Lord But is it not so that the Tabernacle was not in Hebron? What then is the meaning of "before the Lord"? Wherever people make a stipulation or enact a covenant, the Omnipresent is there. A similar instance [is found] in [the case of] Jephthah: (Jud. 11:11): "before the Lord in Mizpah." [Another] similar instance (Lev. 5:21): "and commits an act of treachery against the Lord by making a denial to his neighbor," as is explained in Torath Kohanim (ad loc.).
וילך דוד וגו׳ – הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה.
And David... went, etc. He went immediately to war when all Israel crowned him, so that Israel should not say [that in] all the wars that David waged in the days of Saul and was victorious it was Saul's luck, and that he was now afraid to fight. Therefore he immediately went to war.
ושם היבוסי – במקצת ספרים ספרדים ושם בציר״י וגרסא של תימה היא.
ירושלים – אל ירושלים להלחם בה.
ושם היבוסי – כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז.
הוא יבוס – היינו העיר.
ושם היבוסי – הוא האומה.
וילך דוד – כבר בארתי שבאשר התאחדו עתה שבט יהודה ובנימין למלכות אחת רצה שתהיה עיר המלוכה משותפת לשני השבטים, וירושלים היתה חציה ליהודה וחציה לבנימין, לכן הלך ללכוד את ירושלים לשומה לעיר מלכותו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
לא תבוא הנה – בשביל השבועה שנשבע אברהם אבינו לאבימלך שנאמר כי את שבע כבשות תקח מידי (בראשית כ״א:ל׳) והם העורים והפסחים שנאמרוא במקרא (שמואל ב ה׳:ו׳) כי עשאום צלמי נחשת וקבעוםב באמצע המלכות להזכיר השבועה, וזהו קריתג ספר באר שבע, שכל אחד ואחד כתב השבועה (בראשית כ״א:ל״א, פרקי דר״א פרק ל״ו).
א. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״שנאמר.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״והניחום״.
ג. קירכהיים הגיה: ״קריאת״, ולפ״ז צריך לקרוא: ״קריאת סְפָר״.
ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה – אינו מפרש כאן למה ובשמואל מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים (שמואל ב ה׳:ו׳), ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית (שמואל ב ה׳:ח׳) אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד.
And the inhabitants of Jebus said to David, "You shall not come here" He does not explain here why, but in Samuel (II 5:6), Scripture explains: "... and they said to David, saying: You shall not come here unless you remove the blind and the lame." They saw that they were unable to withstand David. They therefore stationed blind and lame persons before the city gate, "as if to say: David shall not come here," unless he wages war with these blind people, for they knew that it is disgraceful for a king to wage war against blind men, and because of this, he would turn back and not wage war with them. David said to himself, however, "It is true that it is neither right nor proper for me to wage war with the blind and with the lame, but 'whoever smites the Jebusites' in a way that he 'reaches the tower' shall pull them and cast them away from there, viz. the blind." "Therefore they say: The blind and the lame shall not come into the house;" into the house of David, because it will be a disgrace for him, lest they say that David waged war with these [handicapped people].
ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה – כבר באר בספר שמואל (שמואל ב ה׳:ו׳) שהסבה בזה היא שאם לא יסיר את העורים ואת הפסחים לא יוכל לבוא שם וכבר בארנו בבאורנו לספר שמואל הסבה בזה שכבר היו שם תמונות עורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצנור מניעים המקלות ההם תמיד באופן שלא יוכל להכנס אדם שם. ולזה היה הדרך בהשבתתם הנגיעה בצנור אשר באים בו המים להניע זאת התנועה והנה קצר בספר שמואל מלהזכיר מה יתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור. ובזה המקום באר שהוא יהיה לראש ולשר ושכבר עלה בראשונה יואב להכות היבוסי. ולזה היה לראש. ר״ל שהיה שר צבא.
מצודת – ענין מבצר חזק כמו ישבו במצדות (ירמיהו נ״א:ל׳).
במצד – היא מצורת ציון.
לא תבוא הנה – ר״ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה.
מצודת ציון – שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס.
היא עיר דוד – לאח״ז נקראה שמה עיר דוד.
ויאמרו – בשמואל (שם) בא המעשה בארך, ועזרא לא רצה לחזר דברים הידועים מס׳ שמואל רק להוסיף דברים הבלתי נודעים משם, ששם (ה׳:ו׳) כתוב ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה, הוסיף שזאת אמרו יושבי יבוס, ר״ל שלא הניחוהו ליכנס דרך השער ולכד את המצודה שהיתה בצד האחר, כמש״ש, ושם (ח) כתוב ויאמר דוד כל מכה יבוסי ולא באר מה שאמר, ובאר עזרא.
ויאמר כל מכה יבוסי בראשונה – מי שיהיה הראשון בנצוח המלחמה.
יהיה לראש ולשר – ויש הבדל בין ראש ושר, שיש שר שאינו ראש, כמו יואב שהיה שר הצבא מכבר ולא היה ראש על ישראל רק מנהיג הצבא, ולכן כאשר עלה יואב שכבר היה שר כתיב ויהי לראש, שהוסיף לעשותו ראש על העיר, כמ״ש (פסוק ח׳) ויואב יחיה את שאר העיר.
וישב דוד – בשמואל אומר (ה׳:ט׳) וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה, וזה לא היה צריך עזרא להשמיענו שכבר ידענו זה מספר שמואל, רק השמיענו חדשות, כי יש הבדל בין מצד למצודה, מצד הוא ההר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו, והמצודה הוא המבצר הבנוי על המצד. ותחלה ישב דוד רק במצודה שהיא מצודת ציון הבנויה, וקרא לה עיר דוד רק להמצודה לבדה, שישב תוך המבצר לבד, וסביב המצודה היה מקום רחב שנקרא בשם מלוא, מקום זה נשאר בלא בנינים, ולא בנה רק מן המלוא וביתה בתוך חומת המצודה, זאת יספר בספר שמואל, ועזרא הודיע שאח״כ התפשט מושב דוד, כי צר לו המצודה לשבתו עד שהרחיב ישיבתו חוץ למצודה על המצד, שהוא הר ציון מסביב.
על כן קראו שמו עיר דויד – שאז קראו גם להמצד, היינו לכלל הר ציון, בשם עיר דוד, כי דוד עצמו קרא שם זה רק להמצודה, והעם נתנו אח״כ שם זה גם להמצד, היינו לכלל הר ציון.
ויואב יחיה את שאר העיר – א״ר יהודה אמר רב אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו, וכתיב ויקבר בביתו במדבר מה מדבר הפקר אף ביתו של יואב הפקר לכל. ד״א במדבר מה מדבר מנוקה מגזל אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. ר׳ פנחס ור׳ ירמיה בש״ר ירמיה בר אבא וכי במדבר היה ביתו של יואב, אלא כיון שמת נעשו [ישראל] כמדבר, אם תאמר שהיה בונה להם דימוסיאות ומרחצאות שבח היה, ואם תאמר שהיה בוזז ומאכיל לת״ח שבח שבחים הוא לו.
ויבן העיר מן המלוא – חומה חדשה מאבני גזיתא.
ויואב יחיה את שאר העיר – חומה סדוקה טמטם והחיה פרציה. ואם תתמה על החיות האבנים, הרי הוא אומר בעזרא: היחיו את האבנים (נחמיה ג׳:ל״ד). וחכמים פירשו אפילו מוניני וצחנתא פריס להוב(סנהדרין מ״ט.) ותמייה הוא מה ענין ראשו אצל סופו, ועוד והכתיב: לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז).
א. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״גזיז״.
ב. כך בכ״י מוסקבה 853, וכ״ה לפנינו. במהדורת קירכהיים: ״להן״.
ויואב יחיה את שאר העיר – הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳:ל״ד).
and Joab restored the rest of the city Heb. יְחַיֶּה. He built and strengthened [it] by building [i.e., repairing] the cracks in the wall. A similar instance [is found] with Ezra (Neh. 3:34): "Will they revive (הַיְּחַיּוּ) the stones from the heaps of dust?"
מן המלוא ועד הסביב – 1מלוא הוא מקום סמוך לחומה, ואותו המקום הוא רחבה להאסף שם העם; לפיכך נקרא ״מלוא״, 2כמו ״האספו מַלאו״ (השוו ירמיהו ד׳:ה׳). 3וממנו ולפנים בנה עד סביב המגדל – זהו ״ועד הסביב״; 4וזהו שאמ׳ בספר שמואל ״מן המלוא וביתה״ (שמואל ב ה׳:ט׳), כלו׳: מן המלוא ולפנים. ושלמה בנה אותו המלוא; 5הוא שאמ׳ ״שלמה בנה את המלוא״ (מלכים א י״א:כ״ז).
ויואב יחיה את שאר העיר – פי׳: 6בנה שאר העיר, שהיתה הרוסה. ולשון ״חיות״ על הבנין הוא 7לשון השאלה, 8וכן ״היחיו את האבנים מערמות העפר״ (נחמיה ג׳:ל״ד); וכן ״וירפא את מזבח יי׳ ההרוס״ (מלכים א י״ח:ל׳) על דרך השאלה.
1. מלוא הוא מקום וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״מלא״.
2. כמו ״האספו מלאו״. לפנינו: ״קִראו מַלאו ואִמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר״. השוו דבריו שם, איפה שהוא מפרש ״מלאו״ מענין אסיפה; והוא כרש״י, ובניגוד לר׳ יוסף קרא המפרש ״קראו מלאו״: ״קראו בפה מלא״.
3. וממנו ולפנים וכו׳. ר״ל: מה שכתוב בפסוק ״ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב״ פירושו: הוא בנה בתים סביב העיר לפנים מהחומה והמלוא, והמשיך לבנות משם לכוון פנימי עד מסביב למגדל דוד שהיה באמצע העיר. אבל על אותה כפילות לשון ״סביב״ שבפסוק, המיוחס לר״י קרא מפרש: ״סתם ואחר כך פירש: ׳ויבן את העיר׳ – מאיזה מקום? ממלוא ועד סביב העיר״; ולמרות שלא ברור מהו בדיוק ״סביב העיר״ שהוא מזכיר, אין נשמע שפירושו ״סביב המגדל״ כדברי רד״ק. בקשר לשיטת המיוחס לר״י קרא כאן עיינו גם בהערה הבאה ולהלן הערה ד״ה ״בנה שאר העיר״.
4. -וזהו שאמ׳ בספר שמואל...ולפנים. דבריו אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוסיפם רד״ק כעדות לפירושו על ״ועד הסביב״; זאת אומרת: מהמילה ״וביתה״ שם אמנם נשמע שבנה מהמלוא לכוון פנימי. והשוו דבריו שם. וראו איך שמפרש רש״י שם ״מלוא״. המיוחס לר״י קרא מפרש ״מלוא״: ״מנהג הצרים על עיר שעושין תל גבוה גדול כנגד העיר, ורואים כל מי שיש בעיר, ומשליכים עליהם סוללים על הבנינים גדולים וגבוהים״.
5. הוא שאמ׳ וכו׳. השוו דבריו שם. טוען י׳ ווייסע שלשיטת הרד״ק ש״מלוא״ פירושו ״רחבה״, קשה לומר על כך לשון בנין.
6. בנה שאר העיר שהיתה הרוסה. לא ברור באיזה מקום מדובר, שהרי מפירושו בדיבור הקודם נשמע שדוד בנה את כל העיר מסביב, מהמקום הכי חיצוני – שהוא לפנים מהמלוא – עד מסביב למגדל שהוא כנראה המקום הכי פנימי. ואמנם, בספר השרשים ערך ״חיה״ מפרש רד״ק ש״סגר יואב שאר העיר, כי דוד בנה מן המלוא ועד הסביב, ויואב בנה חומת שאר העיר״. והשוו על כך המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י.
7. לשון השאלה. ר״ל: מֶטפורה. על ״השאלה״ בלשון רד״ק, ראו מ׳ כהן,Three Approaches, בייחוד הפרק השלישי.
8. וכן ״היחיו...ההרוס״ וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״חיה״, ודברי רד״ק על הפסוק במלכים; וראו גם ריב״ג בספר השרשים שלו ערך ״חיה״. על פסוקנו כותב רד״ק בספר השרשים: ״ואמר בלשון חיות כי העיר ההרוסה כמו מתה״. וראו מה שכותב על כך כהן, שם ע׳ 109 בהערה; והשוו דברי ר׳ משה קמחי המיוחסים לראב״ע על הפסוק בנחמיה: ״כי האבן השרופה כמת היא נחשבת״.
From the millo until the saviv. A millo is an area near the wall of a city; it is a plaza where the people assemble. That is why it is called a millo, as in he’asefu mal’u (=come together, assemble; cf. Jer 4:5). He built from there inward, until the area surrounding (seviv) the tower: that is the meaning of “until the seviv.” That is also the meaning of “from the millo va-baytah (toward the house)” in the book of Samuel (2 Samuel 5:9); that is, from the millo inward. Solomon built upon this millo, as it says, “Solomon built upon the millo” (1 Kings 11:27).
And Joab revived the rest of the city. This means: He built the rest of the city, which was demolished. The use of “reviving” for building is a metaphor. The same is true for: “Can they revive those stones out of the dust heap?” (Neh 3:34). “He healed the damaged altar of the Lord” (1 Kings 18:30) is similarly a metaphor.
והוא המגדל החזק שהיה בה מן המלוא ועד הסביב הנה המלוא היה המקום שהיה רחוב סביב עיר ציון להאסף שם העם ורצה שמן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב אל המצודה אשר היה יושב בה.
ויואב יחיה את שאר העיר – זה לא נזכר בספר שמואל והרצון בו שכבר חיה את שאר העיר שהיו יושבים בו היבוסים אך אשר במצודת ציון המית לבדם. והנה השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס. ולזה תמצא כי היבוסי היה יושב בירושלים אצל סוף ימי דוד.
יחיה – יאמר בדרך השאלה על תקון בדק הבנין כמו היחיו את האבנים (נחמיה ג׳:ל״ד).
מן המלוא – סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא (ירמיהו ד׳:ה׳) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב.
ועד הסביב – כפל הדבר לומר שאת הכל בנה.
יחיה – היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים.
מן המלוא ועד הסביב – פירש כשעושין מבצר לעיר בונין חומות אבנים עגול סביב ובכדי להגן על החומה מכלי משחית המפילים את החומה עושין חוצה לה עוד גדר בעלת קצוות וממלאין את הגדר עפר הרבה והוא הנקרא מלוא. והוא בנה בתחלה מבחוץ המלוא ועד הסביב.
ויואב יחיה את שאר העיר – היינו הבתים שבעיר מפני שיהושע שרף את ירושלים והוא מלשון נחמיה ג׳ היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות.
ויבן – ואח״כ התחיל דוד לבנות בנינים גם מסביב למצודה על המצד, עד שבנה מן המלוא ועד הסביב – נוסף ע״מ שבנה תחלה מן המלוא וביתה, ובנינים אלה לא נשלמו בימי דוד, וגם שהמלוא לא הוקף בחומה בימיו, וגם ירושלים לא היתה מוקפת עד ימי שלמה שכתוב (מלכים א ט׳:ט״ו) שבנה את המלוא ואת חומת ירושלים, ושם (כד) אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את המלוא, ושם (י״א:כ״ז) בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, כי בימי דוד לא נשלם הבנין וגם היה פרוץ בלי חומה.
ויואב יחיה את שאר העיר – כי על עיר דוד השגיח בעצמו, ועל ירושלים נעשה יואב ראש כמו שהבטיח לו, והוא החיה את העיר, אם להוסיף בה דיורין ולהפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומיה קריה עליזה, אם להשגיח שימצאו בה חית ידם ומזון ומחיה.
Now these are the chief of the mighty men whom David had, who supported him strongly in his kingdom, together with all Israel, to make him king, according to the word of Hashem concerning Israel.
המתחזקי׳ עמו במלכותו עם כל ישראל – ידמה שזה היה בימי איש בשת כי מפני גבורתם התחילו להלחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלהיו טובה עליו וקצתם היו עמו בהיותו בורח מפני שאול להיותם משערים כי הוא ימלוך על ישראל.
ראשי הגברים – חסר וא״ו במדוייקים וכן דינו כי לא מנה כאן במסורת עם המלאים (יא) מספר הגברים. חסר וא״ו מהטעם שכתבתי למעלה.
במלכותו – בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה׳ על ישראל שהוא ימלוך עליהם.
ואלה ראשי הגבורים, ואלה מספר הגבורים – הנה מן מ״ש אלה מספר הגבורים מן פסוק י״א עד אוריה החתי שבפסוק מ״א, נמצא ג״כ בספר שמואל (ב׳ סי׳ כג), ועזרא הוסיף עוד גבורים שחשב בס׳ זה מפסוק מ״א עד סוף הסימן, ועוד גבורים שיחשוב בסי׳ י״ב, שלא נמצאו בס׳ שמואל. ששם לא חשב רק שמות הגבורים אשר לדוד שהיו אצלו תמיד, ופה חשב ראשי הגבורים אשר לדוד שהתחזקו עמו במלכותו שזה חשב בסי׳ י״ב, ועז״א ואלה ראשי הגבורים המתחזקים עמו וכו׳ להמליכו, וגם חשב מספר הגבורים אשר לדוד שהיו תמיד מראשית גבוריו, שהעתיק מס׳ שמואל, רק שבשמואל קצר ועזרא הוסיף עליהם עוד גבורים שמצא בדה״י אשר למלך, וגם פי׳ דברים הרבה מס׳ שמואל כדרכו בספרו זה, ועז״א ואלה מספר הגבורים – ותחת מ״ש בשמואל שמות הגבורים, ששם לא כיון להודיע כל מספרם רק שמות היותר מפורסמים מהם, הודיע עזרא כל מספרם שהיו יותר ממ״ש בשמואל.
And this is the number of the mighty men whom David had: Jashobeam, the son of a Hachmonite, the chief of the captains; he lifted up his spear against three hundred and slew them at one time.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ראש השלישים – ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו (שמות י״ד:ז׳).
עורר את חניתו – כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג׳ מאות חלל.
בן חכמוני – בשמואל כתוב תחכמוני (שמואל ב כ״ג:ח׳) הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת (שמואל ב כ״ג:ח׳).
the head of the mighty men רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים like (Exod. 14:7): "and mighty men וְשָׁלִשִׁים over them all."
he stirred his spear When he was engaged in battle, he would not return from the battle until he had slain three hundred men with his spear.
the son of Hachmoni In Samuel (II 23:8), it is written: "Tahkemoni." He is his father, and the father was stronger than the son, for it is written concerning him: "against eight hundred slain at one time."
ישבעם בן חכמוני – ובספר שמואל: ״יושב בַשֶבֶת תחכמוֹני״ (שמואל ב כ״ג:ח׳)! 1אפשר שאביו היה שמו ״תחכמוני״ כמו שאומ׳ כאן ״בן חכמוני״, ובנו זה שמו ״עדינו״ (שם), והיה יושב בשבת עם המלך, שהיה מיועציו; וזהו שנקרא שמו ״ישבעם״ – שהיה יושב בעצה עם המלך נגד העם או על ענייני העם. ומה שאומר שם ״על שמנה מאות״ וכאן הוא אומר על שלש מאות, 2האחד הוא אומר על האב והאחד הוא אומר על הבן. 3ואפשר שיאמר שניהם על אחד מהם, אלא שבשתים מלחמות היה, באחת עורר חניתו על שלש מאות, ובאחרת על שמנה מאות.
1. אפשר שאביו היה שמו ״תחכמוני״ וכו׳. אך אין הוא מבאר מדוע לא כתוב שם ״בן״. ואולי היו״ד שבסוף השם ״תחכמוני״ משמשת גם תואר; זאת אומרת: הוא היה ממשפחת תחכמוני. ראו ביאורו של י׳ ווייסע, הטוען שמכמה בחינות אין רצף הפסוק בשמואל מבואר כהוגן לפי פירוש רד״ק. ואמנם, בפירושו לשמואל חוזר רד״ק מפירוש זה ואומר שאין נזכר האב שם או כאן; אלא ״תחכמוני״ הוא ״שם תואר מן ׳חכמה׳ ״, ו״בן חכמוני״ פירושו: איש חכמה. וראו גם מה שהוא מצטט שם מהמדרש.
2. האחד הוא אומר על האב וכו׳. במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא נמצא ש״שלש מאות״ מתייחס לבן ו״שמנה מאות״ מתייחס לאב. המיוחס לר״י קרא, כדרכו, גם מציע שהסתירה עלתה ממה ש״הסדרן ג׳ ספרים מצא וכתב כן וכן״.
3. ואפשר שיאמר וכו׳. בפירושו לשמואל מציג רד״ק יישוב זה בלבד, לא את היישוב הראשון שאחד מתייחס לאב ואחד לבן.
Jashobeam (Yashov‘am) son of Hachmoni. But in the book of Samuel [it says], “yoshev ba-shevet Tahchemoni” (2 Samuel 23:8)! Perhaps his father’s name was Tahchemoni, akin to the phrase here “son of Hachmoni,” whereas his name was Adino (ibid.); and he used to sit in session (yoshev ba-shevet) with the king, for he was among his advisors. This, then, is why he was calledYashov‘am; for he would sit (yoshev) on the king’s advisory panel opposite the people (‘am) or on matters concerning the people. And when the text there says “against eight hundred” and here against three hundred, one refers to the father and the other to the son. Alternatively, they might both refer to one of them, but to two different wars: in one he wielded his spear against three hundred, and in the other against eight hundred.
ישבעם בן חכמוני – הנה בספר מלכים (שמואל ב כ״ג:ח׳) קראו יושב בשבת תחכמוני והרצון כמו שאמר פה הוא כי לרוב גבורתו ישוב כאלו הוא עם ומפני חכמתו גם כן. ולזה קראו בן חכמוני כי הוא היה מתנהג בגבורתו בחכמה. והנה בספר שמואל קראו עדינו העצני ושם אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת. ובזה המקום אמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ואין ראוי שנתיר זה הספק בשנאמר שפעם אחת עורר את חניתו על שמונה מאות חלל ופעם אחרת קרה לו שעורר את חניתו על שלש מאות חלל. וזה מפני שהוא היה מספר גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו. ולזה היה ראוי שיתארהו שהוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. וזה ממה שאינו צריך באור למעיין בדברינו. והנה בחיי הספק בזה חזק אצלי. והנראה לי בהתר זה הספק הוא שבכל כלי מלחמתו קרה לו שהרג שמונה מאות בפעם אחת ואולם בחניתו לבדו קרה לו שהמית שלש מאות. ולזה תמצא שלא אמר בספר שמואל עורר את חניתו. אבל אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת.
השלושים – השלישים ק׳.
השלישים – ענינו שרים וגבורים כמו מבחר שלישיו (שמות ט״ו:ד׳).
עורר – מלשון התעוררות ותנועה.
ואלה וכו׳ – אשר התחזקו עמו.
ישבעם – הוא יושב בשבת האמור בש״ב כי פתרון אחד להם.
בן חכמוני – הוא תחכמוני האמור בשמואל ב׳ ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי.
הוא עורר וכו׳ – ר״ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה הי׳ עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם (ובש״ב משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה).
ישבעם בן חכמוני – על אביו אמר בשמואל יושב בשבת תחכמוני, וחכמוני הוא על שם חכם ויתכן שפירש על שניהם.
ישבעם בן חכמוני – הנה בשמואל שם מנה שלשה גבורים, עדינו העצני, אלעזר בן דודו האחוחי, שמה בן אגא, ופה לא מנה רק שנים? שם אמר על שמונה מאות חלל, ופה אמר שלש מאות? הגבורה שיחס פה לאלעזר ואמר שהיתה השדה מלאה שעורים, יחס שם לשמה, ואמר שהשדה היתה מלאה עדשים? אך הוא הדבר שדברנו בכל הספר, שעזרא לא בא להעתיק דברי ספרי הקודמים, שספר שמואל מצוי ביד כל אדם, רק בא לפרש דבריו ולהוסיף, ויתר הדברים הניח שהקורא בס׳ שמואל יראה אותו משם, ובס׳ שמואל (כ״ג:ח׳) כתוב יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת, מבואר שהיה שמו עדינו העצני, ושם ספר חכמתו שיושב בשבת תחכמוני על שמונה מאות חלל, ר״ל שאחר שהרג שמונה מאות חלל לא נתבלבל מוחו ובשובו מן המלחמה ישב בשבת תחכמוני ללמד בתורה עם חכמים, ומצד זה היה ראש השלישי היינו לשלשת הגבורים היה ראש מצד חכמתו (ושלשת הגבורים הם אלעזר ושמה שחשב שם). ועזרא ספר לנו חדשות, א] שנקרא ג״כ בשם ישבעם בן חכמוני, בשם זה נקרא ע״ש חכמתו ישב - עם, בן - חכם – שמצד חכמתו ישב בישיבה ללמד חכמה לעם, וספר גבורתו, שפעם אחת הרג שלש מאות חלל בפעם אחת ולא יגעה ידו רק שאח״כ עורר את חניתו הכבדה ומניעה בקל הנה והנה, ומצד גבורתו לא היה ראש לשלשה הגבורים, שיבואר (בפסוק כ׳) שגם אבשי אחי יואב שהיה מן הגבורים השנים במדרגה עשה כזאת, רק שהיה מצד זה ראש השלשים גבורים שהיתה גבורתם פחותה מהששה הקודמים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
הוא בשלושה הגבורים – הוא בכלל ג׳ הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל׳ ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי (שמואל ב כ״ג:י״א).
he was among the three mighty men He was included in the three mighty men; he was one of them. And these three were mightier than the rest of the thirty three mentioned nearby. Here he counts only two: Jashobeam and Eleazar, but in Samuel (II 23:11), it mentions the third one as well, as it is written: "and after him [came] Shammah the son of Agei the mountaineer"
הוא בשלושה הגברים – ושלשה הגבורים היו בן חכמוני ואלעזר בן דודו 1ושמה בן אגא (שמואל ב כ״ג:י״א). וגבורת אלעזר לא זכר הנה, ובספר שמואל זכר: ״הוא קם ויך את הפלשתים עד יגעה ידו״ (שמואל ב כ״ג:י׳). ומה שאמ׳ הנה ״הוא היה עם דוד בפס דמים״ (פס׳ יג) אינו אומ׳ על אלעזר כי אם על שמה, 2כמו שאומ׳ שם בשמואל על שמה ״ויתיצב בתוך החלקה ויצילה״ (שם פס׳ יב); ומה שאמ׳ ״הוא״ ולא זכר שַמה, אחר שזכר שלשה הגבורים – ושמה היה הגבור השלישי – הרי הוא כאלו זכרו. ואפשר כי גם אלעזר היה עמו, 3לפי שאמ׳ הנה ״ויתיצבו בתוך החלקה״ (להלן פס׳ יד), אבל שמה היה עיקר אותה המלחמה כמו שאמר בספר שמואל (שם פס׳ י״א-י״ב).
1. ושמה בן אגא. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא. שמה נזכר רק שם בשמואל.
2. כמו שאומר שם בשמואל על שמה וכו׳. מה שכתוב כאן ״הוא היה עם דוד בפס דמים״ אמנם שייך לאותו מאורע הנזכר שם ביחס לשַמה, כמו שמוכח מהמשך הסיפור כאן.
3. לפי שאמ׳ הנה ״ויתיצבו...״. ר״ל: לשון הרבים של ״ויתיצבו״ רומזת לכך שיותר מגבור אחד הציל אותה חלקת-שדה. וכפירוש שני זה הוא כותב על המילה ״ויתיצב״ בשמואל.
He was one of the three war-heroes. The three war-heroes were the son of Hachmoni, Eleazar son of Dodo, and Shammah son of Age (2 Samuel 23:11). Even though the text does not mention Eleazar’s heroic deed here, it does mention it in Samuel: “He struck down Philistines until his arm grew tired” (2 Samuel 23:10). But when it says here, “He was with David at Pas Dammim” (v.13), it does not refer to Eleazar, but rather to Shammah; for it says in Samuel with respect to Shammah, “He took his stand in the middle of the plot and defended it” (2 Samuel 23:12). Even though it says “he” without mentioning Shammah, it is as though it had mentioned him; for it refers to the three war-heroes, and Shammah was the third. It might be, though, that Eleazar was with him; for it says here, “they took their stand in the middle of the plot” (v. 14). Still, Shammah was the main one in that war, as it says in the book of Samuel (ibid. v. 11–12).
ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי – הנה קצר בזה המקום מלספר הגבורה שעשה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל וזכר הגבורה שעשה שמה בן אגא הררי ולא זכרו אבל זכר הגבורה ההיא בלשון רבים. ולזה ידמה שכבר היה שם עם שמה אלעזר וידמה שבזה הענין נכללו שתי הגבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה. אבל שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם ואלעזר הכה הפלשתים הנאספים שם למלחמה. ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה.
האחותי – בחי״ת וכן כתוב בספר שמואל.
ואחריו – במעלה.
הוא בשלושה הגבורים – הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בש״ב שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וכו׳ ולקצר סמך על מה שנאמר שם.
ואחריו אלעזר – היה ג״כ בשלשה הגבורים (ממדרגה הראשונה, שכולם היו עם דוד במלחמה זו שנלחם דוד עם פלשתים באפס דמים), ובשמואל (שם, ט-י) לא נזכר רק שהכה בפלשתים ועשה תשועה, ועזרא ספר שגם הוא הציל אז חלקה מלאה שעורים, וזאת לא נזכר בשמואל רק שם (יא) נזכר מהגבור השלישי שמה, שהוא הציל חלקה מלאה עדשים, וזאת לא הזכיר עזרא כי נודע זה מס׳ שמואל ולא היה לו בזה חדשות, רק ספר שגם אלעזר הציל אז חלקה אחרת של שעורים. ומה שלא הזכיר זה בשמואל, כי הוא עשה זה בעזר חיילותיו כמ״ש ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים.
He was with David at Pas-dammim, and there the Philistines were gathered together to battle, where was a plot of ground full of barley; and the people fled from before the Philistines.
(יג-יז)בפס דמים – כלומר בפסע היה ביניהם לבין המות [אכשאמר דוד] מי ישקני מים. וחכמים פירשו לענין הלכות טמון באש קא מיבעייא ליה (בבא קמא ס׳:) ואינו לענין המקרא.
א. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י מוסקבה 853.
בפס דמים – שם מקום ובשמואל באפס דמים.
והפלשתים נאספו שם למלחמה – שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל: בחרפם בפלשתים (שמואל ב כ״ג:ט׳).
מלאה שעורים – ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש.
in Pas-Dammim a name of a place, and in Samuel (I 17:1): "in Ephes-Dammim."
and the Philistines gathered there for war they were eager to avenge themselves upon Israel and those mighty men who reviled them, as delineated in Samuel (II 23:9): "...when they reviled the Philistines."
full of barley and the Philistines wished to reap it and to set it afire.
בפס דמים – 1ובספר שמואל אומר ״באפס דמים״ (שמואל א י״ז:א׳) במלחמת גלית הפלשתי; 2וכן המלחמה הזאת היתה באותו מקום. ובספר שמואל אמ׳ בזאת המלחמה ״ויאספו פלשתים לחיה״ (שמואל ב כ״ג:י״א), 3והוא לשון עיר פרזי שאין לו חומה; ואותו המקום היה נקרא ״אפס דמים״ או ״פס דמים״, כי הכל אחד.
ותהי חלקת השדה מלאה שעורים – 4ובספר שמואל: ״מלאה עדשים״ (שם)! אפשר כי עמרים היתה מלאה, כי החלקה כבר נקצרה, אלא שאספו בתוכה עמרים מהשדות האחרים, והיו אותם העמרים מעדשים ומשעורים, והיתה מלאה מהם; ואמ׳ הנה ״מלאה שעורים״ ושם ״מלאה עדשים״.
1. ובספר שמואל וכו׳. ראו שם מה שהוא מצטט מהמדרש בפירוש השם; ועיינו גם במיוחס לתלמיד רס״ג.
2. וכן המלחמה הזאת וכו׳. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא.
3. והוא לשון עיר פרזי וכו׳. השוו דבריו על פסוק בשמואל. וראו ספר השרשים של ריב״ג ואותו של רד״ק, על שמשמעות אחת של השורש ״חיה״ היא ענין קיבוץ; ובכך, קבוצת בתים שאין להם חומה מסביב נקראת ״חיה״, כמו בביטוי ״חות יאיר״ (במדבר ל״ב:מ״א).
4. ובספר שמואל וכו׳. השוו דבריו שם. גם במיוחס לר״י קרא נמצא שהיו שם עדשים ושעורים שהיו נקצרים כבר, ״כי כן מנהג השרים שקוצרין שעורים ועדשים בעוד התבואה בשדה בשביל זילותם״. אך לְמה שהוא מוסיף שם לפרש ״וכדי להרעיבם כדי שלא יהיה להם מה לאכול״ לא מצאתי פתרון. גם מציע המיוחס לר״י קרא שספר שמואל מתאר מלחמה אחרת, ובאותו אירוע היו עדשים במקום שעורים.
At Pas (פס) Dammim. In the book of Samuel, concerning the war of Goliath the Philistine, it says “at Ephes (אפס) Dammim” (1 Samuel 17:1), which is the same place where this war was. Concerning this war, it says in Samuel “And the Philistines had gathered to the ḥayyah” (2 Samuel 23:11), which means an open city, one without a wall. That was the place called Ephes Dammim—or Pas Dammim, for they are one and the same.
There was a plot of ground full of barley there. But in the book of Samuel [it says], “full of lentils” (ibid.)! Perhaps the plot was filled with bundles because it had already been harvested, and they had gathered into it bundles from other fields also. The bundles thus consisted of both lentils and barley, and it was filled with them. So the text here says “full of barley,” and there “full of lentils.”
עם דויד – מלא יו״ד וכן במסורת כל תריסר ועזרא וד״ה מלא.
בפס דמים – ובספר שמואל (א׳ י״ז) באפס דמים ויש דרש באגדת שמואל פ׳ כ׳ ובירושלמי פ׳ כהן גדול.
חלקת השדה מלאה שעורים – ובסוף ספר שמואל בזאת המלחמה כתיב מלאה עדשים. עוד באו באלה הפרשיות כמה חילופים ממה שנזכר בס׳ שמואל קצתם נדרשו בירושלמי פ׳ כהן גדול וברות רבתא ריש פ׳ ה׳ ובאגדת שמואל ובפירושי המפרשים ואחריו בעל כלי יקר בפירוש נביאים ומהרי״א ז״ל העיר עליהן יותר מכולן והרוצה לעמוד עליהן יעיין במקומם שאין כאן מקום להאריך.
בפס דמים – שם מקום.
חלקת השדה – אחוזת השדה.
מלאה שעורים – ובש״ב נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה.
ויתיצבו – היינו שנים הוא ודוד, וכתיב כאן השדה מלאה שעורים ומ״ש בשמואל כ״ג י״א הוא היה מעשה אחרת זולת זה כי שם כתיב שמה בן אגא, ומלאה עדשים, ובלשון יחיד ויתיצב היינו הוא לבד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
And three of the thirty chiefs went down to the rock to David, to the cave of Adullam; and the host of the Philistines was encamped in the valley of Rephaim.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וירדו שלושה מן השלושים – שלשה אלו היו ראש לכל השלושים.
And three of the thirty These three were the heads of the entire thirty.
וירדו שלושה מן השלושים ראש – 1מהשלשים שהיו ראשי גבורים אשר לדוד.
על הצר – אמר ״וירדו״ ואמ׳ ״על הצור״, כי המקום שהיו בו שירדו ממנו היה גבוה על הצור הזה אשר במערת עדלם; 2וכן ״וירדתי על ההרים״ (שופטים י״א:ל״ז), ״וירד הסלע״ (שמואל א כ״ג:כ״ה).
1. מהשלשים שהיו וכו׳. השוו דבריו על הפסוק המקביל בשמואל ב כ״ג:י״ג. המיוחס לרש״י מפרש שהיו השלשה ראשים לשלשים; וכן המיוחס לר״י קרא כותב שהיו ״שרי עשרות״ לשלשים. בדבריו שם מוסיף רד״ק שגם מהתרגום שם נשמע שהיו כולם ראשים, ולא רק השלושה, שהרי תירגם ״שלשים״ כמו ״שלישים״. וכך נשמע גם מהתרגום כאן; והשוו ליקוטי חילופי-נוסחאות המקרא.
2. וכן ״וירדתי על ההרים״ וכו׳. אבל ראו דבריו על הפסוק בשופטים, שם הוא מוסיף לפרש שהיה צורך לרדת כדי לעלות (וראו גם הפירושים הנוספים שמזכיר שם). על הפסוק בשמואל הוא מציג רק את הפירוש ההוא.
Three of the thirty chiefs went down. [This means]: of the thirty who were David’s chief warriors.
To the rock. The text says “they went down … to the rock” because the place where they had been, from which they went down, was higher than this rock that was at the cave of Adullam. The same is true for: “I will go down upon the hills” (Judg 11:37), and for: “and he went down to the rock” (1 Samuel 23:25).
וירדו שלושה – השי״ן בגעיא בס״ס.
מן השלושים ראש – כ״א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בש״ב ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם.
על הצר – ושם כתיב אל קציר.
ומחנה פלשתים – פירש אסיפת פלשתים, ושם כתיב וחית פלשתים.
וירדו שלשה – אחר השלשה הגבורים ממדרגה הראשונה היו עוד שלשה ממדרגה השניה, והיו ראש אל השלשים גבורים שחושב בס׳ זה, וכ״ז נזכר בשמואל שם, ושם בארתי שהיה זה בעת נמשח דוד למלך שעלו פלשתים עד עמק רפאים סמוך לירושלים ודוד הלך אל מערת עדולם והמצודה, סמוך לארץ פלשתים, כמ״ש (שמואל ב ה, יז-כ), ובשמואל אמר ויבואו אל קציר שהיה בעת קציר, ופה הודיע שירדו (כי ההולך מירושלים לארץ פלשתים הוא יורד) ובאו על הצור ששם המצודה והמערה. ויתר הדברים בארתי בפי׳ שמואל שם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
ונציב פלשתים אז בבית לחם – שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו׳ (שמואל א ד׳:ט׳).
and a Philistine governor was then in Bethlehem for they had already taken Bethlehem and stationed a governor therein, who judged [the region]. This was at the beginning of his reign, for the Philistines were still ruling over them, for so we find that prior to David's arrival, they ruled over Israel in the days of Samson and Samuel, as it is written (I Samuel 4:9): "Strengthen yourselves and be valiant, Philistines, lest you serve the Hebrews, etc."
ונציב פלשתים – בשמואל כתוב וחית פלשתים וזה לאות כי הרצון בו מחנה פלשתים. ונציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים.
ונציב – ענין פקיד וממונה.
במצודה – הוא הצור אשר במערת עדולם.
ונציב פלשתים – היינו העומדים במצב המלחמה והמשחית המה העומדים עקיפין לראות אם יברחו השונאים ירדפו אחריהם להשחית כלם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
מי ישקני מים מבור בית לחם – זה הי׳ מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א י״ז:י״ב) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו׳ להם וכל מים וכל אויר שאד׳ רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ׳ אחת שחלת׳ על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה.
If only someone would give me to drink water from the cistern of Bethlehem This was David's place, as it is written (I Sam. 17:58): "The son of your servant, Jesse the Bethlehemite," and because he was accustomed and used to that water, he desired it; any water or air that a person is accustomed to is beneficial to him, and that which he is not used to is harmful to him. A similar case is [found] in the beginning of Josiphon about a queen who became ill because she was carried away from the land of her birth, and all the physicians said, "She has no cure until she bathes and derives benefit from the water of her place," and they did this for her.
ויתאו – במקצת מדוייקים הוא״ו בפתח וכן נכון ממה שכתבתי בשמואל א׳ כ״ה על מלת ויהפכו.
ויתאו – מלשון תאוה וחשק.
מי ישקני מים – לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם.
And the three broke through the host of the Philistines, and drew water out of the well of Beth-lehem, that was by the gate, and took it, and brought it to David; but David would not drink of it, but poured it out to Hashem,
וישאבו – כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג׳ גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם.
וינסך אותם לי״י – בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח.
And the three broke through the Philistine camp (In German, durchbrechen die schare)
drew When the Philistines were standing before the cistern, the three mighty men of Israel broke through between them and drew [water] against their will.
and he poured it out as a libation to the Lord Bar Kappara says: It was the festival of Succoth, and he poured them [the waters] out for a libation on the altar.
ויבקעו – כאשר שמעו שהתאו׳ לה הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת.
and said, "Far be it from me, my God, that I should do this. Shall I drink the blood of these men that have put their lives at risk? For at risk to their lives they brought it." Therefore he was not willing to drink it. These things the three mighty men did.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספימצודת דודעודהכל
for they brought it with their lives for they risked being killed for the water.
כי בנפשותם הביאום וג׳ – זה פירוש ונתינת טעם, ומובן למה שאמר: הדם האנשים האלה וג׳ – כלומר, האשתה הדם עם הנפש, או הנפש עם הדם, כמו שכתוב: כי נפש כל בשר דמו הוא (ויקרא י״ז:י״ד), ולכן הוצרך לפירוש אחריו, איך הוא כך, וכן: כי עצור עצר י״י וג׳ (בראשית כ׳:י״ח), ורבים כן לאין מספר.
ויאמר – נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וכו׳ ר״ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה׳.
הדם וכו׳ – וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א״כ המים לדם יחשב.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספימצודת דודהכל
And Abishai, the brother of Joab, he was chief of the three; for he lifted up his spear against three hundred and slew them, and he had a name among the three.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה – לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם.
ולו שם בשלשה – אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא.
And Abshai, the brother of Joab, was the chief of the three of those three who broke through the Philistine camp and drew the water. The reason he does not mention Joab with the chiefs of the mighty men is that it is beneath his dignity to count him with these men, because he was the general of the army, the chief of them all.
and he had a name among the three It was reputed (lit., he had that name) that his heroism equaled all the heroic acts of them all, but it was an error.
חלל ולו שם בשלושה – בס״ס כתיב ולו בוא״ו ובספרים אחרים כתוב ולא באל״ף וקרי ולו בוא״ו וכבר ביארתי ענין זה על תשלומו בישעיה סימן מ״ט.
בשלושה – במדוייקים מלא וא״ו וכן במסורת בשלושה ב׳ אחד מלא ואחד חסר. ולו שם בשלשה דשמואל חסר וחברו דד״ה מלא.
ראש השלשה – הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים.
והוא עורר וכו׳ – על וכו׳ ר״ל על ההריגה בסמוך לה הוא עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם.
ולו שם בשלושה – ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בש״ב ור״ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור.
(כ-כא)הוא היה ראש השלשה – שהיה בגבורים שלו שלש מדרגות: שלשה ראשונים ושלשה שניים ושלשה שלישים. והוא היה ראש שלשה השניים ועד הג׳ הראשונים לא בא (עיין רד״ק).
ואבשי – מפרש מי היו הג׳ גבורים, הראש מהם היה אבשי.
ולו שם בשלשה – ר״ל שגם בשלשה הגבורים ממדרגה הראשונה הנ״ל היו לו שם, אחר שהוא ג״כ עורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
מן השלשה בשנים – שהיו חולקים לו כבוד כנגד השנים המעולים והגבורים שבהםא, אבל עד השלשה לא בא – שלא הגיע חלקו כנגד השלשה.
א. כך בכ״י מוסקבה 853, במהדורת קירכהיים חסר ״שבהם״.
מן השלושה בשנים – הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא (וזהו) ועד השלשה לא בא.
Of the three, he was honored like two He was not honored like those three. His heroism equalled that of the two, but he did not attain the amount of heroism of the three, and that is the meaning of "but to the three he did not come."
מן השלושה בשנים נכבד – 1כי הוא היה משלשת הגבורים שהביאו המים, והוא היה נכבד מהשנים חביריו; זהו ״בשנים נכבד״. 2ובספר שמואל אומר ״מן השלשה הכי נכבד״ (שמואל ב כ״ג:י״ט), רוצ׳ לומ׳ גם כן: משלשתם.
ועד השלושה לא בא – 3עד אותם השלשה האחרים, שהם תחכמוני ואלעזר ושמה.
1. כי הוא היה משלשת הגבורים וכו׳. מהמיוחס לתלמיד רס״ג, המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא נשמע שהיה ראש עליהם בלי להיות אחד מהם.
2. ובספר שמואל וכו׳. ר״ל: גם באותו ביטוי בשמואל, המקביל לזה שבכאן, ״השלשה״ מובנו ״שלשתם״; זאת אומרת: שלשת הגבורים שהביאו את המים (השוו דבריו שם). והיינו לעומת ה״שלושה״ שבביטוי שלאחר כן; וראו הדיבור הבא וההערה הבאה.
3. עד אותם השלשה האחרים וכו׳. המיוחס לתלמיד רס״ג, המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא, הסוברים שהוא לא היה אחד מהשלשה שהביאו את המים, מפרשים שהכוונה כאן לאותם שלשה; ופירוש הביטוי: הוא לא היה נכבד כנגד כל השלשה, אלא כנגד שנים מהם. אך פירוש זה אינו מתאים לדעתו של רד״ק הסובר שהוא היה אחד מהשלשה; ועל כן הוכרח רד״ק לפרש ״השלושה״ על תחכמוני, אלעזר ושַמה דלעיל. השוו דבריו על הביטוי המקביל בשמואל, ומה שמצטט שם מהתרגום ש״השלושה״ פירושו: שלש גבורות; וכן נמצא בתרגום כאן.
Among the three, [Abshai] was more highly regarded than the other two (ba-shenayim nikhbad). For he was among the three warriors who brought water, and he was more highly regarded than his two colleagues: this is the meaning of ba-shenayim nikhbad. When it says in the book of Samuel, “he was the most highly regarded among the three” (2 Samuel 23:19), it is also referring to those three.
But he did not attain to the three. [This means]: to those other three: Tahchemoni, Eleazar, and Shammah.
מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר – ובספר שמואל כתוב מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר והכל אחד כי הוא היה מהשלשה והיה לכבד מהשנים הנשארים ולהם היה לשר והם השלשה שהיו על השלשים אך עד השלשה גבורים הנזכרים בראשונה לא בא כמו שבארנו בס׳ שמואל.
ועד השלושה – במדוייקים מלא וא״ו ולא מצאתי המסורת.
מן השלשה בשנים – ר״ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר.
מן השלשה בשנים – מן השלשה השנים שהיו ממדרגה השניה, ועז״א בשנים – היינו השלשה שהיו ממדרגה השנית, מהם היה נכבד – לאפוקי מן השלשה הראשונים, ועז״א ועד השלשה (ר״ל הראשונים), לא בא – אל מדרגתם (וכאן הוסיף עזרא לפרש את מ״ש בשמואל סתם מן השלשה הכי נכבד, והוסיף מלת בשנים).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
Beniah the son of Jehoiada, the son of a valiant man of Kabzeel, who had done mighty deeds, he smote the two warriors of Moab. He also went down and slew a lion in the midst of a pit in time of snow.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
שני אריאל מואב – חכמים פירשו שלא הניח כמותו לא בבית ראשון ולא בבית שני כמפורש על הסדר (ברכות י״ח:), אבל לענין גבורה הכתוב משבחו, שתימה גדול הוא היאך יכול אדם להלחם עם ב׳ אריות והיאך מיגן ומשתמר מן השני שלא יקפוץ עליו מן הצדדים, אבל הוא היה קל ודילגן וקפץ והרגן. וגם בתוך הבור – על ארי אחד תימה הוא במקוםא צר שאינו יכול לצדד ולהשמר מפניו, ואילו היה חמימות היה הדבר תימה ועכשיו תימה יותר ביום הקור וביום השלג שאין אדם יכול להוציא ידו חוצה, והיאך נשמר מפניו והרגו. וחכמים פירשו תבר גזיזי דברדא ונחת וטבל (ברכות י״ח:).
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״במקום צר שאינו״): ״היאך״.
בן איש חיל – דוגמא בן בליעל (שמואל א כ״ה:י״ז) ובשמואל כתיב בן איש חי (שמואל ב כ״ג:כ׳), כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי.
אריאל – גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ (יחזקאל י״ז:י״ג).
רב פעלים – פעולות של גבורות הרבה עשה.
והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג – ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת.
a valiant man בֶּן אִישׁ חַיִל, similar to בֶּן בְּלִיַּעַל, an unscrupulous man, and in Samuel (II 23:20) it is written: בֶּן אִישׁ חַי for it is customary for people, when they see an agile person, to say, "This one is full of life."
mighty men אֲרִיאֵל mighty men, possessing strength of a lion, a mighty man, and [it] is also an expression of (Ezek. 17:20): "...and he took the mighty (אֵילֵי) of the land."
who accomplished many feats He accomplished many feats of heroism.
and he descended and smote the lion in the midst of a pit on a snowy day and he did not fear the cold, and some say [that the heroism] of the snowy day is that throughout the whole year the lion is not as dangerous as on a snowy day. When a person comes against him, he throws the snow with his feet between the person's eyes until he is unable to see, and he kills him. I heard this [meaning] of this [verse].
שני אריאל מואב – 1שני גבורי מואב; 2וכן אמ׳ התרגום בספר שמואל (שם פס׳ כ) ״תרין רברבי מואב״. וכנה הגבורים ״אריאל״ לפי שהארי גבור וחזק, וכן ״אל״ לשון חוזק.
1. שני גבורי מואב. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא. המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש שהיו אריות ממש. וראו מה שכותב רד״ק על הפסוק המקביל בשמואל בשם רז״ל (בבלי ברכות י״ח:), ומה שהוא טוען עליהם מפאת פשוטו של הכתוב; וכמו כן טוען כאן המיוחס לתלמיד רס״ג.
2. וכן אמ׳ התרגום בספר שמואל וכו׳. כך נמצא גם בתרגום כאן.
The two ari’el Mo’av. [This means]: the two gibborei Mo’av (=Moabite warriors). The Targum on the book of Samuel (ibid. v. 20) similarly renders: “the two Moabite chiefs (ravrevei Mo’av).” The text refers to warriors as ari’el because the lion (ari) is strong and powerful, and the sense of el is also strength.
בן איש חיל – עיין מ״ש בשמואל ב׳ כ״ג.
מן קבצאל – ובספר שמואל מקבצאל והוא חד מן ב׳ ב׳ חילוף חד מן וחד מיחדין וסימן נמסר במ״ג סוף סדר ואלה שמות.
רב פעלים – פעל הרבה גבורות.
שני אריאל מואב – ת״י תרין רברבי מואב וע״ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל״א:י״א).
בתוך הבור – עם כי המקום דחוק להתחזק בו.
ביום השלג – עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ״ז התגבר עליו והכהו נפש.
מן קבצאל – היא עיר בערי יהודה בדרום ארץ ישראל והיא עיר החכמה.
אריאל – היינו שהיה ארי חזק כי אל לשון חוזק.
בניה – הגבור השני היה בניה, היה בן איש חיל ורב פעלים – מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע ט״ו:ל״א), והוא הראה ג׳ גבורות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר״ל גבורי מואב. ב] שהכה את הארי, הגם שהארי היה בתוך הבור שלו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר. ג] שהכה איש מצרי שהיה איש מדה גבוה חמש באמה, וביד המצרי היה חנית והוא הכהו בשבט (וגם בזה פי׳ עזרא מה שלא נזכר בשמואל שהיה איש מדה ושהחנית היה כמנור אורגים).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
And he slew an Egyptian, a man of great stature, five cubits high; and in the Egyptian's hand was a spear like a weaver's beam. But he went down to him with a staff, and plucked the spear out of the Egyptian's hand, and slew him with his own spear.
איש מדה – שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב).
כמנור אורגים – עץ שכורכים עליו הבגד.
a man of great stature Other people do not require to be measured, as [their height] can be determined by estimate; a similar case is (Num. 13:32): "... whom we saw in its midst are men of a measure."
like a weavers' beam the pole upon which the cloth is wrapped.
איש מדה – ובספר שמואל 1״איש מראה״ (שם פס׳ כא), כלומ׳ 2שהיה בעל פרצוף גדול ומדה גדולה.
כמנור ארגים – 3הוא העץ שמקפל בו האורג הבגד.
1. ״איש מראה״. ה״כתיב״ שם הוא ״אשר מראה״; וראו דברי רד״ק שם.
2. שהיה בעל פרצוף גדול. לשון המיוחס לר״י קרא על ״איש מראה״: ״פרצוף פניו מפוחדים״.
3. הוא העץ וכו׳. ראו ספר השרשים ערך ״מנר״.
A man of dimensions (ish middah). In the book of Samuel (ibid. v. 21) [it says], “a man to behold (ish mar’eh),” meaning he had both a huge face and enormous dimensions.
Like a weaver’s beam. This is the piece of wood that a weaver uses for folding a garment.
כמנור אורגים – הוא העץ העגול אשר האורג כורך עליו השתי ובמשנה נקרא כובד (בבלי שבת ק״ג).
בשבט – בשרביט.
איש מדה – רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב).
ולו שם – ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור״ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם.
ואל השלשה לא בא – שאינו חשוב בגבורה כמו שלשת הבחורים של דוד בשעה שהן ביחד.
מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה – לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג׳ שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף.
על משמעתו – ל׳ מנוי וכן ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד).
Of the thirty, he was the most honored, but to the three he did not come To the heroic feats of the three he did not reach; i.e., to those three mentioned above (verse 20). Therefore, לא is written above with an "aleph."
over his guard עַל מִשְׁמַעְתּוֹ, an expression of appointment, and likewise, (Isa. 11:14): "... and the children of Ammon will be their appointees מִשְׁמַעְתָּם."
מן השלושים הנו נכבד הוא – לא היה ממנין השלשים, אבל 1נכבד היה מן השלשים.
ואל השלשה לא בא – 2אל השלשה הראשונים, והם תחכמוני ואלעזר ושמה.
1. נכבד היה מן השלשים. להלן פסוק כח כותב רד״ק שהיה ראש עליהם.
2. אל שלשה הראשונים וכו׳. נראה שגם בניהו היה אחד משלשת מביאי המים לדעת רד״ק, ולכן, מה שלא היה כמו ה״שלשה״ הוצרך לפרש על תחכמוני וכו׳. ועיינו לעיל פסוק כא ובהערות. אבל מהמיוחס לתלמיד רס״ג, המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא נשמע, בהתאם לשיטתם, שבניהו לא היה מאלה השלשה. ובכן לדעתם, הם הם ה״שלושה״ ש״לא בא״ אליהם; זאת אומרת: לא הגיע לגבורתם (כך במיוחס לתלמיד רס״ג ובמיוחס לרש״י), או: ״לא בא להיות כמו אחד מהם, אלא הוא היה יותר שר מהם״ (לשון המיוחס לר״י קרא). כראייה שבניהו היה גדול מהם מציין המיוחס לר״י קרא את מה שכתוב בפסוק כד ״ולו שם בשלושה הגבורים״; אך הוא כותב ״ולא״ במקום ״ולו״, למרות שהוא כנראה מפרש את המילה כמו ״ולו״. וראו המיוחס לרש״י שגם גורס באל״ף (כמו ה״כתיב״ לפנינו באותו ביטוי לעיל פסוק כ; וראו החילופים בליקוטו של כ״ד גינצבורג בשני המקומות), ומביא משם ראייה לפירושו שבניהו לא היה נכבד כאלה השלשה.
[Benaiah] was more highly regarded than the thirty. He was not among the thirty but was even more highly regarded than they were.
But he did not attain to the three. [This means]: to the first three: Tahchemoni, Eleazar, and Shammah.
ואל השלשה לא בא – במדוייקים חסר וא״ו.
מן השלשים – האמורים בש״ב ונזכרים הם למטה.
הנו נכבד הוא – הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם.
על משמעתו – להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה.
על משמעתו – שהיה פקיד לשמוע דבר המלך ולהשמיע להעם.
מן השלשים – מצד הכבוד היה נכבד מכל השלשים גבורים בכלל, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא בגבורתו, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
וגבורי החילים עשהאל אחי יואב וגו׳ – הנה כבר נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת הגבורים הנזכרים פה ונזכרו בזה המקום גבורים אחרים לא נזכרו בספר שמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי.
וגבורי החילים – ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וכו׳ ובש״ב לא חשב כ״א החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם.
וגבורי החילים עשהאל – היינו שהוא היה מן השלשה הגבורים השניים האומרים למעלה, ושר על השלשים, ומספר השלשים הוא מן אלחנן עד אוריה החתי. והשאר דקחשיב כאן היו גבורים אבל עד השלשים לא באו והני ל״ו גבורים כולם צדיקים גמורים היו כמ״ש אשרי כל חוכי לו ל״ו צדיקים שהעולם מתקיים עליהם וזכות מעשים טובים וצדקתם עומד להם במלחמה לכן נבחרו אלו לבד לעמוד במספר והשאר אף על פי שהיו גבורים לא עלו במספר.
וגבורי – כבר בארתי שם שהגבור השלישי מן השלשה גבורים השנים היה עשהאל, ושם אומר עשהאל אחי יואב בשלשים, דהיינו שהגם שנחשב בין הששה גבורים, לא היה אצל המלך תמיד כחמשה הראשונים, רק היה עם השלשים, וכמ״ש (להלן י״ח:י״ז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, למה שת״י על קלעיא ועל קשתיא, וע״כ חשבו פה עם גבורי החילים וראש לכולם. והנה בשמואל חושב עוד גבורים עד אוריה החתי, שהוא בכאן בפסוק מ״א, וסיים כל שלשים ושבעה, ופרשתי שם שהם ל״ז עם הששה הראשונים, עי״ש, ופה חושב גם גבורים אלה ומקצתם בשינוי שמותם, וי״ל שהי״ל שני שמות, או שמתו בתוך כך ובאו אחרים תחתם וחשבם עזרא, ומן אוריה ואילך מצא עזרא בס׳ דה״י עוד ששה עשר גבורים וחשבם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
מהרי – במדוייקים כ״י הה״א בשו״א לבדו וכן לקמן סימן כ״ז.
מהרי הנטפתי – במדוייקים חסר וא״ו והשני שבפסוק מלא וכן במסורה הנטופתי ג׳ מלאים וסימן חלד בן בענא תניינא דסיפרא דד״ה. העשירי השנים עשר ע״כ והם לקמן בסימן כ״ז.